הנחת תפילין בחול המועד
בשם ה’ אל עולם
הנחת תפילין בחול המועד היא סוגייה מעניינת שנדרשו אליה הפוסקים.
השולחן ערוך פוסק כי בשבת, יום טוב וחול המועד אין מניחים תפילין מפני שהם עצמם אות (בין ישראל לקב”ה) ואם מניחים בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם (אז כדי שלא לפגוע בכבוד שבת / חג / חול המועד לא מניחים). (אורח חיים ל”א, א’-ב’).
הרמ”א מעיר במקום כי יש אומרים שחול המועד חייב בתפילין וישנן קהילות בחו”ל הנוהגות כך (אך אין לברך על התפילין בקול רם). יצוין, כי בארץ ישראל בימנו המנהג הוא שלא להניח תפילין בחול המועד.
המשנה ברורה, (סעיף ב’, סעיף קטן ח’) מעיר כי אלו המניחים תפילין בחול המועד צריכים להניחם לאחר שמחשבה כי הנחת התפילין היא בתנאי שאני מחויב ואם אני לא מחויב אז אני מניחן שלא לשם מצווה. כמו כן, כתבו האחרונים שיש להקפיד שבבית כנסת יהיה מנהג אחד (לא להגיע למצב שחלק מניחים וחלק לא) משום “לא תתגודדו”. בהתאם, מי שלא מניח תפילין בחוה”מ ומתפלל בבית כנסת שבו כן מניחים עליו להניח בלי ברכה.
אז האם חול המועד הוא הזמן הטוב ביותר לבדיקת התפילין? האמת, שלא ממש.
בחול המועד ישנו איסור לכתוב סת”ם (מלבד סופר נזקק שחייב למכור בכדי לרכוש אוכל לחג) ויש להיזהר שלא לעבוד בחול המועד שלא לצורך גדול. אגב, בכל מקרה, תפילין עדיף שלא לבדוק (זה רק מזיק להם; פרשיות יכולות להיפגע בפתיחת הבתים ועוד) אלא אם יש חשש שהן נרטבו או נפגעו.
לסיכום,
בארץ ישראל נהגו שלא להניח תפילין בחול המועד.
מי שמניח תפילין בחול המועד צריך להניחם על תנאי (אם אני מחויב אז אני מניחם לשם מצווה ואם אני לא מחויב אז אני מניחם שלא לשם מצווה).
חשוב שבבתי הכנסת יהיה מנהג אחיד לכל בית כנסת (שכולם יניחו / לא יניחו).
מי שמתפלל בבית כנסת שמניחים בו ואינו נוהג להניח – שיניח תפילין בלי ברכה.
עדיף שלא לבדוק תפילין בחול המועד (מותר לבדוק רק אם אין ברירה, במקום של צורך גדול).
